מספר על עולמן של בקי ואתי, אם ובתה, בעיר שדה על גבול המדבר, שדרכיהן נפרדו – אם כי לא נותקו – ולכל אחת מהן יש תקוות משלה ומציאות קיומית משלה. הבעל-האב נפל במלחמה. בבית שוכנים הבת אתי וסבה החולה, המתרפק על תיבת תמונות וזיכרונות, נוהג כעריץ אך יודע כי הנכדה היא המשענת האמיתית שלו.
אתי עובדת במפעל המקומי, ושם היא פוגשת עובד חדש, דוד, גרוש ואב לילד, שמקווה לפתוח דף חדש בחייו. הוא שוכר חדר בביתה של אתי, אך בואה הבלתי צפוי של האם משבש את כל מה שאמור להתפתח בינו לבין אתי.
מאותו רגע נקלעות הנפשות התועות לסחרחרת של רגשות ומעשים, שבשיאם חושפים אמת קשה ומוליכים לצעדים הראשונים שיעניקו לבת, אתי, את התקווה המגיעה לה.
אנו פוגשים במחזה שלושה דורות-סב,אם ובת כאשר ביניהם ישנו יחס אמביוולנטי של רגשות אהבה ושנאה כאשר כל אחד נאחז ונקשר באחר ומבין גם את התועלת שיש באחר עבורו.
אנשים בודדים שבורחים מהמציאות בה הם חיים אל עולם האשליות שלבסוף מתנפץ בפניהם ומעמת אותם שוב ושוב אל מול המציאות הקשה והבלתי מתפשרת.
