| באוקטובר 1669 היה מולייר שבע קרבות. זה עתה הסתיים מאבקו על הצגת "טרטיף" בנצחונו. המחזה עלה על הבמה, לצמיתות – וזאת הודות לתמיכתו הנלהבת של המלך לואי הארבעה -עשר. החל מעתה הקדיש מולייר מאמצים רבים לשעשע את תומכו המלכותי – המלך והליצן – צרות. וכך נוצר "מסיה דה פורסוניאק" – שאולי יש לקרוא לו בעברית "מר חזרזירון". זהו סיפור על אציל (שלשונו מסגירה בו עורך דין לשעבר) איש לימוז' הבא לשאת אשה בפאריס. כיוון שפורסוניאק הוא ה- "שידוך" שמעין האב אורונט לבתו ז'ולי, המאוהבת בארסט, עושה זוג האוהבים כל מה שרק יכולתו כדי לשבש את השידוך, בעזרת צמד משרתים. אין צורך לומר, שאהבה מנצחת, כשפורסוניאק נמלט מפאריס אבל חפוי ראש, לאחר שהוקז דמו ונעשה לו חוקן על ידי רופאים, המבטיחים ש- "יתפקע ויתפגר, אבל אנחנו נרפא אותו"; נמלט מידי עורכי הדין, המבטחים לו תליה על ריבוי נשים, ועוד ועוד. מה שמייחד את מר פורסוניאק מלהיות עוד פארסה על צמד האוהבים, שההורים עומדים בדרכם אל האושר, הם כמה דברים: האחד הוא האופי הפיוטי מוסיקאלי המלווה את השעשוע הגס והלא כל כך מקורי עוצב על ידי מולייר. המחזה נועד להיות מעין מחזמר, נכתבה לו מוסיקה, ששברה את המסגרת העלילתית ונתנה פתח להשטתות חסרת מעצורים. מלבד כך, יש במחזה זה התקפה חריפה על עורכי דין, על החוק ועל הרופאים, התקפות שמולייר עמד לפתח מאוחר יורת במחזות מפורסמים כחולה המדומה. לכאורה מר פורסוניאקהוא שעשוע שנועד לשמח את ליבו של המלך ולסתום חור ברפרטואר של להקתו של מולייר. מולייר עצמו שיחק את פורסוניאק האומלל. אבל גם כשהתכוון מולייר לבדר, ורק לבדר – היתב זאת גאוניותו שיצקה לתוך צורות הבידור הלא מהוקצעות שלמד במסעותיו בערי השדה, את ההתקפות שלוחות הרסן, הציניות אך כאלה, שכלל אינן משוללות יסוד. התקפות, שאפילו היום נותנות חומר לחמשבה, ביחוד אם במקום רופאים נראה אותן מתיחסות למשל לרופאי הנפש. |
מסייה דה פורסוניאק
הצגת בכורה 13.6.75
יוצרים
מאת מולייר
תרגום נתן אלתרמן
בימוי תיאודור תומא
תפאורה ותלבושות לידיה פינקוס- גני
שיר פתיחה עדה בן- נחום
תאורה בנצי מוניץ
מוסיקה ציפי פליישר
תנועה יורם בוקר
מנהלת הצגה רות מוזס
מנהל במה מורדי קצב
משתתפים
דב רייזר, ששי סעד, אסתי קוסוביצקי, דורון תבור/יוסף אבו וורדה, נעמי גרינבאום, רוברט הניג, שמואל שילה/ שמואל קנדל, שי שורץ
גלרייה
