כטוב בעיניכם

אורלנדו ואוליבר הם אחים. אביהם האציל מת והוריש את הונו לאוליבר הבכור, בתנאי שידאג לחינוכו ולרווחתו של אורלנדו הצעיר. אוליבר מפר את הצוואה, מתעלם מצרכי אחיו, רודה ומתעלל בו. אורלנדו מתקומם ודורש את חלקו בירושה. הוא מחליט להוכיח את עצמאותו גם בפומבי – באמצעות קרב האבקות, שיתקיים בחצרו של הדוכס. אוליבר שמחליט להיפטר מאורלנדו, משדל את שארל, מתאבק החצר האימתני, להרוג אותו תוך כדי הקרב ביניהם.
זוג אחים נוסף הם האחים-הדוכסים. פרדריק, הדוכס החדש תפש לא מזמן את השלטון, לאחר שהדיח את אחיו הבכור ושילח אותו לגלות ביער ארדן; שילטונו הוא שלטון של פחד ושרירות לב. הדוכס ואנשי חצרו מתכנסים כדי לצפות בתחרויות ההאבקות, ונדהמים לראות כיצד – לאחר שורה ארוכה של נצחונות – יוצא שארל מן הקרב אל מול אורלנדו מובס וחבול.
בקרב צופות גם רזלינד וסיליה. רוזלינד היא בתו של הדוכס הגולה; היא מתגוררת בארמון עם חברתה-קרובתה סיליה, בתו של פרדריק. אורלנדו ורוזלינד מתאהבים זה בזו.
לה-בו, אחד מאנשי החצר, מזהיר את אורלנדו מפני הדוכס הרודן החפץ ברעתו, ומייעץ לו לעזוב מדי את המקום. אורלנדו בורח, ואדם, המשרת הזקן והנאמן מתלווה אליו. כעבור זמן קצר, מאשים הדוכס את רוזלינד בבגידה, ומגרש אותה מן העיר. סיליה מציעה, ששתיהן תברחנה יחד אל היער. הן מחליטות להתחפש; רוזלינד מתחפשת לגבר צעיר – גנימד שמו (כשמו המיתולוגי של הצעיר היפה מכל, שזאוס התאהב בו). מצטרף אליהן בבריחתן גם אבן-בוחן, ליצן החצר.
בסופו של דבר, מגיעים הבורחים ליער ארדן (כשאלה אינם יודעים על אלה), שם חי הדוכס המגורש עם אנשי חצרו הנאמנים, ביניהם ז"אק המלנכולי, המהרהר על המוסר, על הטבע ועל מהות הקיום האנושי. אורלנדו, המחפש ביער מזון עבור עצמו ועבור אדם, מגיע למקום מושבו של הדוכס. אוזלינד וסיליה משתכנות ביער; רוזלינד מגלה, שאורלנדו המאוהב מכריז על אהבתו אליה, בחרוזי שיר שהוא מחבר ומצמיד לעצי היער.
כשאורלנדו ורוזלינד (גנימד) נפגשים לבסוף, היא מציעה לו שהיא – גנימד תתחזה לרוזלינד כדי שהוא – אורלנדו – יוכל לחזר אחריה, וכך למצוא פורקן לרגשותיו. העלילה מסתבכת עוד יותר עם הופעתם של סילביוס ופיבי, שני רועי צאן. סילביוס מאוהב בפיבי, אך פיבי דוחה אותו; לעומת זאת, כאשר היא פוגשת את רוזלינד המחופשת לגנימד היא מתאהבת בה/בו ממבט ראשון, ואילו רוזלינד – היא נוזפת בפיבי על יחסה הקשוח לסילביוס.
בינתיים – אוליבר, הנשלח על-ידי הדוכס החדש פרדריק – מגיע ליער כדי ללכוד את אורלנדו, ואולם אורלנדו מציל אותו מציפורניה של לביאה, הפוצעת אותו. אוליבר מביא את מטפחתו המגואלת בדם של אורלנדו, לרוזלינד. זו מתעלפת, ואילו אוליבר חושף את זהותו שלו, וגם את החרטה העמוקה הממלאת אותו על יחסו לאחיו. אוליבר וסיליה מתאהבים ממבט ראשון. רוזלינד מתכננת את ארבע החתונות המסיימות את המחזה: רוזלינד החושפת את זהותה ונישאת לאורלנדו, סיליה נישאת לאוליבר, פיבי נישאת לסילביוס, ואבן-בוחן נישא לאישה את אודרי, רועת עיזים שפגש ביער. המחזה מגיע לסיומו, כאשר לה-בו מגיע מחצר הדוכס ומבשר, כי הדוכס החדש חזר בתשובה, והחליט לפרוש מהבלי העולם הזה. הדוכס המגורש שב לעירו ועימו שבים גם יתר הגולים.
אלא שבהצגה הנוכחית מסתבר שלה-בו אינו אלא שליחו של פרדריק הדוכס המורד, ושהבשורה שהוא מביא עימו, אינה אלא תחבולה, שמטרתה להחזיר את הגולים אל העיר כדי ללכוד אותם.
מסתבר שיער ארדן, יער החירות – חירות הגוף, חירות המחשבה, השירה והזדהות המינית – לא היה אלא תקוה או חלום…