כל סיפור המחזה "טרטיף" לא היה קם ונופל אלמלא טיפשותו התהומית של מר אורגון. הלה, יחד עם אימו, שממנה ירש, כמסתבר את חריפות שכלו, מאמין אמונה הגובלת בטירוף באישיותו החסודה ובשמימיותו המזויפת של איש הכנסיה, טרטיף. טרטיף הוא התגלמות ההתחסדות והצביעות הדתית שבזכות אדיקותו המפולגת, כביכול, דבקותו בדרכי אלוה, והיותו שליחו של אלוהים עלי אדמות, מצליח בהבל פיו להוליך שולל את אורגון. האחרון כל כך כרוך אחריו עד שמוכן הוא להפקיד בידיו את כל רכושו עלי אדמות, לשדך לו את בתו הצעירה, לגרש את בנו מביתו ואף להתעלם מנסיונות הניאוף של טרטיף כלפי אישתו. העלילה מתגלגלת בקלילות ועליזות, כיד מולייר הטובה עליו, וכל בני ביתו של אורגון נלחמים לשוא בטיפשותו, מנסים להחדיר למוחו את האמת על צביעותו של טרטיף ומסתבכים יותר ויורת. רק כשנוכח אורגון במו עיניו כיצד מנסה טרטיף לאנוס את אשתו הוא מתפכח. אך מאוחר מידי. כל עולמו ועולם משפחתו חרב עליו, אך כדרכו ש למולייר – סוף טוב הכל טוב.
המחזה סיבך בשעתו את מולייר בסכסוך חריף עם הכנסייה הקתולית, ונטל ממנו ומתיאטרנו את חסותו של מלך צרפת. כעתה, כן אז, התפרש המחזה בטעות כפגיעה בערכי הדת המקודשים ולא כהוקעת הצביעות וההתחסדות של נושאי שם הדת לשוא ולמען תועלת חומרית.
