המשורר והמחזאי הספרדי פדריקו גרסייה לורקה כתב את אחת היצירות הגדולות ביותר של המאה ה 20- בעקבות ידיעה קטנה שקרא בעיתון: ״שני גברים צעירים מצאו את מותם הלילה. האירוע קרה בעקבות מרדף של חתן אחר כלתו, שברחה עם ארוסה לשעבר ביום כלולותיהם. עוד מקרה מוות מצטרף למעגל הדמים.״ (אנדלוסיה, 1929)
הכלה ובחיר לבה, לאונרדו, חולקים אהבה גדולה, אך בלתי ממומשת: לאונרדו נשוי לבת דודתה של הכלה, והיא עצמה עומדת להינשא לאחר – האחרון מבני משפחה שכל בניה מצאו את מותם בידי בני משפחתו של לאונרדו. אהבת הנעורים המקננת בלבם של לאונרדו והכלה הופכת לנחשול אדיר, המתפרץ בחייהם וממוטט את חוקי החברה: בליל חתונתה בורחת הכלה עם לאונרדו אל בחירתם החופשית, בעוד משפחתו של חתנה המושפל דולקת בעקבותיהם כדי לתבוע את עלבונו.
המרדף חסר הרחמים מונע מהם לממש את רצונם ומביא אותם אל גורלם הבלתי נמנע.
"דם שרואה אור יום, שותָה אותו האדמה."
