סגאנרל, חוטב עצים, שיכור, מכה את אשתובמקל תוך ריב. היא נוקמת בו בכל ששולחת אליו אנשים הנואשים בחיפושיהם אחרי רופא חדש ומעולה. היא עושה זאת מכיוון שסגאנרל בנעוריו שרת אצל רוםא במשך כשש שנים. היא מגלה להם את הסוד שסגאנרל לעולם איננו מודה שהוא רופא אל אם כן מלקים אותו תחילה.
לאחר ספג מלקוחת רבות הוא מובל אחר כבוד לביתו של ז'רונט, עשיר הכפר הנבער, על מנת לרפא את בתו שהפכה אלמת. אלא שהיא אלמת מתוך בחירה. כי על ידי כך יידחו נישואיה עם מי שאביה בחר לה, בניגוד לרצונה ובגלל כסף. היא, אוהבת את גיבורינו הצעיר והיפה ליאנדר. סגאנרל משחק את תפקידד הרופא בהצלחה כזאת שמכל הסביבה באים לשחר לפתחו ולמצוא אצלו מרפא. בסופו על עניין משתף סגאנרל פעולה עם מאהב הצעיר, הזוג נפגש, הבת מתרפאת, האב הופך למבין והכל בא על מקומו בשלום.
מחזהו זה של מולייר נכתב בשנת 1666 כשמולייר היה בן 44 וזה עתה סיים את כתיבת "המיזנטרופ" (שונא הבריות) המחזה כתוב בסגנון פארסה ועלילתו ודמויותיו נטועות במעמד הכפר הנמוך. מולייר השתמש במתכוון במעמד זה כדי לשים ללעג ולקלס את האמונה העיוורת במדע הרפואה, שהייתה חזקה אז לא פחות מהיום, ובקרב המעמדות העליונים לא פחות מבקרב דלת העט.
הוא בחר בסגנון מצחיק וגס זה ובגיבורים מגוחכים אלה, מאחר שקהלו האצילי בפריז התקשה בבליעת הגלולות שהוא הכילם והראה לקהל את דיוקנו בראי, אל שהראי בלבד היה ממדרגה נמוכה יותר.
