היא ציירת כבת שישים, החוזרת אחרי ארבעים שנה של קריירה אמנותית בדרום אמריקה, לישראל – לבית ילדותה בין הפרדסים.
עם בואה היא מגלה שאחיה כבר מת ובמקומו גר בבית, ידידו – נהג משאית לשעבר שאיבד את זכרונו בתאונה.
היא חולה חשוכת מרפא, שקועה לחלוטין בהיותה אומנית ואגואיסטית לחלוטין. הוא בודד, חסר מטרה בחייו התועים.
שניהם קשים, לא נוחים, לא מרחמים על עצמם, אבל שניהם מגלים שהם זקוקים זה לזה.
כשמירה מתעוורת בגלל הסוכרת המכרסמת בה, היא מתחילה לצייר באמצעותו, וכך מוצאת בו את השלמתה, והוא מוצא מרכז לחייו.
