עלילת המחזה מבוססת על פרשייה אמיתית, שבמהלכה ניהלה קבוצת אסירים בבית-כלא אמריקני מאבק עיקש, חסר פשרות, בשלטונות הכלא סביב תנאי המאסר.
שמו של המחזה הינו מחווה של וויליאמס, על דרך השלילה, לשירו הנודע של המשורר ג"ון קיטס, "שיר הלל לזמיר".
באמצעות הפראפרזה מבקש וויליאמס לטעון כי על היצירה האמנותית להתמקד בתיאורי הסבל האנושי, ולא להסתפק בשירי הטבע למיניהם, יפים ככל שיהיו (בענין זה זכורה גם קביעתו של ברטולד ברכט לפיה "ישנם זמנים שבהם לשורר על אילנות הוא פשע").
"לא על זמירים…" הוא ממחזותיו המוקדמים של המחזאי האמריקני הנודע טנסי וויליאמס ("חשמלית ושמה תשוקה", "ביבר הזכוכית", "ציפור הנעורים המתוקה"…), שנכתב בשנת 1938 ושכב בארכיונים של אוניברסיטת טקסס במשך עשרות שנים.
הוא נתגלה מחדש על ידי השחקנית וונסה רדגרייב, שהביאה אותו להפקה ראשונה בתיאטרון הלאומי הבריטי בדיוק שישים שנה אחרי שנכתב, ב 1998.
