כמו בחלום ליל קיץ, מתחלפים מבלי לדעת זוגות האוהבים. טונינו מוצא את עצמו מתאהב ברוזאורה, ארוסתו של אחיו זאנטו. זאנטו מתאהב בביאטריצ'ה, ארוסתו של טונינו. אלא שלעומת הסם המתעתע שמטפטף פוק אל תוך אוזני האוהבים במחזה השייקספירי, מעורבות כאן המסכות החברתיות, הבוגדנות, המחדנות והקנאה.
ובכל זאת, הממד "החלומי" מצוי גם כאן: טונינו האצילי וזאנטו הילדותי, הגס, הם כדברי המשרת הקשיש בריגלה: "שני חצאים של אותו תפוח". כדי שהראשון יוכל להינשא, כלומר להשתלב בחברה כבן תרבות, צריך השני למות. כזאת היא גם התשוקה בלתי מודעת בין האחים לאחות.
