הקומדיה הלילה ה-12 (שהוצגה לראשונה בשנת 1601) מיצגת ביחד עם "רוב מאומה על לא מאומה" ו-"כטוב בעיניעם" את ההישג הגדול ביותר של הבמה האנגלית בקומדיה הרומנטית, ומהווה הוכחה שאינה ניתנת לערעור לגאוניותו הפיוטית של שייקספיר
ויולה, שנצלה מספינה נטרפת בלב ים, ואבדה שם את אחיה התאום סבסטיאן, מגיעה אל חופי איליריה. היא מחליטה להתחפש לנער כדי לעבוד בשרותו של הדוכס אורסינו, וחיש מהר הופכת לשמשו האהוב של הדוכס. אולם מה שהחל כשעשוע של התחפשות, הופך פתאום לתסבוכת רומנטית: ויולה מתאהבת באורסינו, אולם אינה יכולה לגלות את דבר אהבתה, כי הרי היא נחשבת לגבר; אורסינו מאוהב בשכנתו היהירה אוליביה ומשגר את ויולה בשליחות אהבתו – ואילו אוליביה הולכת שולל אחרי התחפושת ומתאהבת בויולה.
על יושבי ביתה של אוליביה נמנים דודה, סר טובי בלץ' – טפיל שיכור; מריה – המשרתת; סר אנדרו איגיצ'יק – אביה רב ממון ודל שכל, המבקש לזכות בידה של אוליביה הגבירה; ומלווליו – סוכן הבית, ששאפתנותו מביאה לידי נפילתו המהדהדת. תמונות של תככים ועליצות מופיעות בזו אחר זו, משתלבות בפרשיות הרומנטיות ומשפיעות עליהן.
הופעתו באיליריה של סבסטיאן, אחיה התאום של ויולה, שניצל אף הוא, ככלות הכל, יוצרת אין ספור סיטואציות אבסורדיות, אולם גם מתירה את הסבך והמחזה מגיע לידי פתרונו בטכס נישואין כפול; ויולה מסירה את המסכה ונישאת לאורסינו, ואוליביה נישאת לסבסטיאן.
