בצורת ; מחכים לגשם! סבא אהרון מספר שכל העננים נתקעו במערה שבהר וחייבים לחלץ אותם. סבא נחום וסבא יצחק בכלל לא מאמינים לסיפורים שלו.
למרות זאת, בזכות חברותם ארוכת-השנים, יוצאים השלושה להרפתקה בהר – יחד עם הפרה המהירה-עד-מאוד והארנבת קלת-הרגליים.
האם בכוחות משותפים יצליחו לשחרר את העננים הכלואים במערה ולהביא את הגשם?
מסע מצחיק אל הדמיון בתוך המון ארגזי קרטון ו… 1500 פרות וארנבות!
בהצגה: שלושה שחקנים, כל מה שאפשר (כמעט) ליצור מארגזי קרטון, צלליות, תנועה, שירים ומוזיקה חיה.
ההצגה מבוססת על טכניקה קלאסית של עיבוד הסיפור להצגת תיאטרון באופן שקרוב מאוד למקור. בטכניקה זו לא ממחיזים את כל הסיפור להצגה שלמה אלא משאירים אותו כמו שכתוב בספר, ומחליטים אילו מילים יוחלפו בדימוי בימתי ואילו מילים יישארו בדיוק כפי שהן כתובות. דימוי בימתי הוא ייצוג מוחשי – דבר שיש לו גוף, חומר, לפעמים אפילו עיניים. למשל, אם בספר מתואר עץ, יש הרבה דרכים להעביר אותו לבמה – אפשר רק לספר עליו, אפשר לצייר אותו על בד, אפשר לפסל אותו ואפילו לעשות לו פה, ובסוף גם לתת לו לדבר. רק אם יש לו משהו להגיד, כמובן… ואפרופו דיבור: בעיבוד קלאסי של סיפור לתיאטרון בדרך כלל יש מספר אחד, וחלק גדול מהדרמה קשור גם באופן שבו הוא מספר את הסיפור.
בצורת ; מחכים לגשם! סבא אהרון מספר שכל העננים נתקעו במערה שבהר וחייבים לחלץ אותם. סבא נחום וסבא יצחק בכלל לא מאמינים לסיפורים שלו.
למרות זאת, בזכות חברותם ארוכת-השנים, יוצאים השלושה להרפתקה בהר – יחד עם הפרה המהירה-עד-מאוד והארנבת קלת-הרגליים.
האם בכוחות משותפים יצליחו לשחרר את העננים הכלואים במערה ולהביא את הגשם?
מסע מצחיק אל הדמיון בתוך המון ארגזי קרטון ו… 1500 פרות וארנבות!
בהצגה: שלושה שחקנים, כל מה שאפשר (כמעט) ליצור מארגזי קרטון, צלליות, תנועה, שירים ומוזיקה חיה.
ההצגה מבוססת על טכניקה קלאסית של עיבוד הסיפור להצגת תיאטרון באופן שקרוב מאוד למקור. בטכניקה זו לא ממחיזים את כל הסיפור להצגה שלמה אלא משאירים אותו כמו שכתוב בספר, ומחליטים אילו מילים יוחלפו בדימוי בימתי ואילו מילים יישארו בדיוק כפי שהן כתובות. דימוי בימתי הוא ייצוג מוחשי – דבר שיש לו גוף, חומר, לפעמים אפילו עיניים. למשל, אם בספר מתואר עץ, יש הרבה דרכים להעביר אותו לבמה – אפשר רק לספר עליו, אפשר לצייר אותו על בד, אפשר לפסל אותו ואפילו לעשות לו פה, ובסוף גם לתת לו לדבר. רק אם יש לו משהו להגיד, כמובן… ואפרופו דיבור: בעיבוד קלאסי של סיפור לתיאטרון בדרך כלל יש מספר אחד, וחלק גדול מהדרמה קשור גם באופן שבו הוא מספר את הסיפור.