עלילת המחזה מתרחשת בבית מלאכה לקונפקציה בפריס בשנים שבין 1945, שנת סיום מלחמת העולם השניה, ושנת 1952.
שיגרת חיי היום-יום בבית המלאכה, על שיחות הנשים, המריבות והצחוקים, הבכי וגילויי החיבה, שזורה בסיפוריהן האישיים של הדמויות המאכלסות את בית המלאכה, שהן גלריה של שרידי המלחמה : לאון והלן בעליו היהודיים של בית המלאכה שהסתתרו בזמן המלחמה, הצליחו להינצל והם בשלבי שיקום עצמי ; סימון, התופרת היהודייה, שבעלה נשלח למחנות ההשמדה והותיר אותה עם שני ילדהם, ז'אן הגהץ הצעיר, ניצול מחנה ריכוז ;מקס, ספק העבודה, והתופרות הצרפתיות : מאדם לורנס, אשת שוטר, ג'יזל, מארי ומימי – נערות פאריסאיות טיפוסיות הרצות אחרי הנאות החיים.
הדמויות, כל אחת על פי דרכה, מנסה לשקם את עצמה, לשכוח ולהתחיל חיים חדשים. אולם ככל שעוברות השנים מוצאים עצמם האנשים באותו המקום, רק פצעיהם עמוקים ומודחקים יותר.
זהו סיפורו של עולם קטן שאינו מסוגל לשנות ולהתגונן מפני אירועים היסטוריים גדולים. כך גם היצורים הקטנים החיים בקרבו.
